הר צפחות באילת

בוקר בהרים, אחר הצהריים ליד הים

הר צפחות נותן לחופשה באילת רגע שקשה לקבל מהטיילת: עומדים מעל המפרץ, רואים את קו החוף מתעקל ומבינים כמה קרובים כאן ההרים למים. בשביל הנוף הזה צריך ללכת בעלייה ובירידה, אבל אין צורך להפוך את הביקור למסע של יום שלם. בחרו מראש מאיזה צד עולים, היכן מסיימים ואיך חוזרים, והשאירו את שאר היום נינוח.

ההמלצה שלנו למטיילים שרגילים לשבילים הרריים היא לעלות מנחל צפחות ולרדת לכיוון בית ספר שדה אילת, כשהאיסוף מסודר מראש. העלייה מתחילה בתוך הנוף המדברי, והמפרץ נפתח בהמשך. אם מעדיפים לחזור לאותה נקודה, אפשר לבחור בעלייה ובירידה מצד בית ספר שדה. שתי האפשרויות מגיעות לאותה פסגה, אך דורשות תכנון שונה.

שתי דרכים להגיע לפסגה

האפשרות השנייה חוסכת את ההקפצה בין שני קצות המסלול. היא אינה מבטיחה הליכה קלה יותר: גם בה מטפסים ויורדים בשטח סלעי. לפני שיוצאים, מזהים במפה את השביל ואת נקודת החזרה, ובודקים היכן מותר לחנות.

למסלול מנחל צפחות מפרסמת רשות הטבע והגנים תיאור הליכה מפורט ואומדן של שעתיים עד ארבע שעות. קצב הילדים, הפסקת אוכל וצילום בפסגה משנים את משך הביקור. כדאי לפנות לטיול חלק משמעותי מהבוקר, ולא לקבוע פעילות נוספת מיד אחרי שעת הסיום המשוערת.

מנחל צפחות: איך נראה הבוקר

נקודת המוצא היא חניון צפחות באזור מפגש נחל שלמה ונחל צפחות, סמוך לאזור חוות הגמלים. בחיפוש במפה אל תסתפקו בשם ״הר צפחות״: התוצאה צריכה להתאים לצד שממנו בחרתם להתחיל. בדקו גם את דרך הגישה לחניון ואת עדכוני השטח, ולא רק את מיקום הפסגה.

מהחניון הולכים בסימון הירוק ועולים לכיוון ההר. התחילו בקצב של המשתתף שהולך לאט יותר; כך אפשר ליהנות מהדרך בלי להפוך את העלייה למרדף אחר מי שכבר הגיעו למעלה. את ההפסקות הקצרות עושים במקום יציב על השביל, ואת ארוחת הבוקר הגדולה כדאי להשאיר לזמן שבו אפשר לעצור בנחת.

לפסגה מגיעים כדי להסתכל, ולכן שווה להשאיר זמן גם לרגע שאחרי התמונה. בירידה ממשיכים בשביל הירוק לכיוון הים ובית ספר שדה. בחלקים התלולים נותנים לכל מטייל מרווח לרדת בלי שמישהו דוחק בו מאחור. עם ילדים, מבוגר קרוב בקטעים האלה מועיל יותר מקריאות מרחוק.

את האיסוף מסכמים לפני תחילת ההליכה: נקודה ברורה, חלון זמן ומספר טלפון. עם שני כלי רכב, משאירים אחד במקום מותר ליד הסיום ומגיעים בשני להתחלה. עם הסעה, מסכמים מראש גם מה עושים אם הטיול מתארך. אל תשאירו את מי השתייה ברכב שמחכה בסוף.

מה לחפש בתצפית, מעבר לתמונה

התחילו מקו המים: אילת בראש המפרץ, עקבה בחוף שממול והחוף המצרי בהמשך. ביום צלול אפשר להבחין בפרטים רחוקים יותר; האובך משנה את התמונה. לכן כדאי להגיע בשביל המבט הרחב על ההרים והים, בלי להתנות את הצלחת הטיול בזיהוי של ארבע מדינות.

אפשר לתת לילדים משימה קטנה: למצוא את העיר מול העיר, לעקוב בעיניים אחר עיקול החוף ולבחור הר בעל צורה מיוחדת. כך התצפית הופכת לשיחה ולא רק לעצירה לצילום. אין צורך להתקרב לקצה כדי ליהנות ממנה.

הסתכלו גם למטה, על הסלע האפור והשכבות הדקות. החברה להגנת הטבע מסבירה את סלעי הצפחה והנוף מהפסגה: חום ולחץ שינו את הסלע, ועליו נראים קשקשי נציץ מבריקים. אפשר לצלם את הפרטים בלי לשבור או לאסוף אבנים. המקטע המלא של שביל ישראל המתואר שם ממשיך הרחק להר יהורם; הוא אינו המסלול הקצר לפסגה שבחרתם כאן.

עם ילדים, ובאיזו עונה כדאי לצאת

הגיל לבדו אינו מספיק כדי להחליט. בדקו איך הילדים מתמודדים עם עליות וירידות בשטח סלעי, על סמך טיולים קודמים. עגלה אינה מתאימה למסלול, וגם הפסגה אינה תצפית שאליה מגיעים ברכב. אם השיפועים או ההליכה על סלעים אינם מתאימים להרכב שלכם, אפשר לבחור ביקור אחר בטבע מתוך המדריך לטיולי יום מאילת.

הסתיו, החורף והאביב הם הזמן לשקול טיול כזה, בהתאם לתנאי היום. הנחיות שמורת הרי אילת מחייבות הליכה באור והימנעות מתנאי חום מסוכנים ומסכנת שיטפונות. לפני היציאה בודקים תחזית ואת עדכוני הסגירות של הרשות. אל תעלו בחושך כדי להספיק לצלם זריחה.

בתיק שמים מים בכמות המתאימה לכולם ולתנאים, אוכל קל, כובע, הגנה מהשמש, נעלי הליכה וטלפון טעון עם מפת שבילים זמינה. מעדכנים אדם שנשאר בעיר במסלול ובזמן החזרה המשוער. בחופשת קיץ חמה עדיף לבחור בילוי אחר; טיול קצר במפה אינו מבטל את החשיפה לשמש.

אחרי הירידה: להשאיר מקום למנוחה

אם סיימתם ליד בית ספר שדה ונשאר כוח, אפשר לתכנן ביקור נפרד בשמורת חוף האלמוגים (אתר השמורה). בדקו את שעות הכניסה ואת תנאי הביקור שלה, ואל תקנו מראש פעילות צפופה שתאלץ אתכם למהר בירידה. ארוחה ומנוחה ליד הים הן תוכנית טובה בפני עצמה.

ביום שבו רוצים הליכה עירונית גמישה יותר, פארק הולנד באילת (מידע הפארק בקק״ל) מציע אפשרות אחרת לטיול. בחרו שם שביל לפי יכולת ההליכה ומזג האוויר.